החלטה בתיק ב"ש 5161/08

1.   לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר. וינוגרד) מיום 7.9.08, בה הוחלט על שחרור המשיב בערובה באיזוק אלקטרוני.

2.   ביום 22.8.08 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו במסגרת שלושה אישומים, שתי עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של החזקת סכין וכן עבירות של גניבת רכב, גניבה ונהיגה ללא רישיון נהיגה. בכתב האישום נטען, בין השאר, כי ביום 12.8.08, בשעה 2:00 לפנות בוקר, ברחוב מרגלית בשכונת גילה בירושלים, דקר המשיב באמצעות סכין את אליהו וייצמן וגרם לא לפציעה שהצריכה טיפול בבית חולים. בסמוך לכך באותו מקום, דקר המשיב באמצעות סכין גם את פבל קורולוב בישבנו ובידו השמאלית וגרם לו לפציעה שהצריכה תפירה וטיפול בבית חולים. כמו כן, באותו יום גנב המשיב בשכונת גילה בירושלים קטנוע ונהג בו ללא רישיון נהיגה.

3.   בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המערער, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה צוין כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האישומים. כמו כן צוין כי המסוכנות הנשקפת לציבור מהנאשם היא רבה הן בשל המעשים המפורטים באישומים הנדונים והן בשל עברו הפלילי הכבד. למשיב 16 הרשעות קודמות בעבירות רבות מסוגים שונים ובכללן עבירות אלימות, סמים, שוד מזוין, עבירות נשק ועוד. בגין עבירות אלה נדון המשיב, בין השאר, לעונשי מאסר בפועל ממושכים, כאשר במרבית המקרים הופרו גם מאסרים מותנים והמשיב נדון בשל כך לתקופות מאסר בפועל נוספות.

4.   בהחלטה מיום 25.8.08 קבע בית משפט קמא כי בידי המשטרה ראיות לכאורה לביצוע גניבת הקטנוע. לעניין זה ציין בית משפט קמא כי המשיב נתפס על ידי שני שוטרים כשהוא נוהג בקטנוע וחובש קסדה כאשר הקטנוע מונע שלא בדרך מקובלת וכאשר המשיב לא מסר כל הסבר הגיוני למעשיו על הקטנוע. עם זאת קבע בית משפט קמא כי עבירה זו בלבד, אינה מקימה עילת מעצר נגד המשיב. אשר לראיות הנוגעות לאישומים בדקירה בסכין, קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה אך "על הגבול התחתון ביותר". בית משפט קמא ציין כי שני המתלוננים שהיו עדי ראייה יחידים לאירוע, לא מסרו גירסה כלשהי בהודעותיהם במשטרה. כל אחד מהם גם הוקלט בסתר כשהוא משוחח עם החוקר, אך להערכת בית משפט קמא הדברים אינם חד משמעיים וקיים ספק אם ניתן יהיה לבסס עליהם הרשעה. עם זאת קבע בית המשפט כי "על אף שטיב הראיות בשלב זה אינו מן המוצקים, הרי שלא ניתן לומר כי קיימות סתירות ופירכות גלויות על פני הדברים, או כי ברור כבר עתה כי לא ניתן יהיה להגיע לכלל הרשעה במסגרת הדיון בתיק העיקרי".

בית המשפט הדגיש כי "עבירות האלימות המיוחסות למשיב הן מהסוג הטומן בחובו מסוכנות קשה ביותר. בפרט אמורים הדברים לנוכח עברו הפלילי של המשיב בעבירות אלימות". בית המשפט ציין כי אילו היה משוכנע כי צפויה הרשעה ברמה גבוהה של סבירות, לא היה מקום לשקול כלל חלופת מעצר בעניינו של המשיב וכי רק נוכח מצב הראיות הגבולי, הוא מחליט לבחון חלופת מעצר שתלווה ב"איזוק אלקטרוני והשגחה מסביב לשעון". לפיכך הורה בית משפט קמא לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ודחה את המשך הדיון ליום 7.9.08.

5.   בדיון שנקבע ליום 7.9.08, הודיע שירות המבחן כי יזדקק לזמן נוסף כדי להגיש תסקיר אודות המשיב ויוכל להגישו רק ביום 25.9.08. סניגורו המלומד של המשיב, עו"ד רובינשטיין, סבר כי אין צורך להמתין לתסקיר שירות המבחן והוא ביקש לשחרר את המשיב למעצר בית באיזוק אלקטרוני ובפיקוחם של אשת המשיב ושני אחיו. בא-כוח המשטרה התנגד לשחרור המשיב לחלופת מעצר ללא תסקיר והודיע כי הוא מתנגד לכל חלופת מעצר בקשר למשיב.

בהחלטתו מיום 7.9.08, החליט בית משפט קמא שלא להמתין לתסקיר מעצר והורה על שחרור המשיב למעצר בית באיזוק אלקטרוני בפיקוחם ובערבותם של אשתו ושני אחיו.

מכאן הערר שלפני.

6.   המדינה טוענת בערר, כי בית משפט קמא טעה כשקבע כי הראיות הנוגעות לאישומים בגין הדקירות בסכין הן גבוליות בלבד. לטענתה, בית משפט קמא התעלם מהעובדה כי אמרותיהם של שני המתלוננים בפני החוקר, שלא במסגרת עדות, מהן עולה כי המתלוננים זיהו את המשיב כמי שדקר אותם, עונות על הדרישות של אמרת חוץ בכתב. לכן ניתן יהיה להגישן כראיה, במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות. המערערת מדגישה כי מדובר באמרות שאחת מהן מוקלטת במלואה. כמו כן מצויים בחומר הראיות חיזוקים לאמרותיהם של המתלוננים וזאת בין השאר, בעדותה של עדה בשם אורית אליהו שסיפרה כי ראתה את המשיב נפגש עם שני המתלוננים וזמן קצר לאחר מכן שמעה צעקות וראתה משטרה והשוטר סיפר לה כי שני המתלוננים נדקרו. לטענת המערערת, עדות זו מפריכה את גירסת המשיב שהכחיש כל מפגש עם המתלוננים בזמן האירוע או בסמוך אליו. בא כוח העוררת טען כי מקבץ הראיות שהוצג, בצירוף הפחד מהמשיב שהביעו שני המתלוננים בפני החוקר, די בהם כדי לענות על הדרישה של ראיות לכאורה.

בא כוח העוררת הוסיף וטען כי גם עבירת גניבת הרכב מקימה עילה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לטענתו, משהורשע המשיב פעמים רבות בעבר בעבירות רכוש ומשביצע את העבירות הנדונות כשהוא מפר שני מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו וזאת כחודשיים בלבד לאחר ששוחרר ממאסר בגין עבירה של גניבת רכב, קמה עילה למעצרו גם בגין האישום של גניבת הקטנוע.

אשר לחלופת המעצר - בא כוח העורר הצביע על עברו הפלילי הכבד של המשיב הכולל גם הרשעה בעבירות של בריחה ממעצר ושיבוש מהלכי משפט וטען כי לא ניתן לתת אמון בעורר ולפיכך לא היה מקום לשחררו לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני. בא כוח העוררת אף הצביע על הבעייתיות בפיקוח על המשיב באמצעות אשת המשיב ואחיו וציין כי משלא ניתן ליתן אמון במשיב עצמו, אין באיזוק אלקטרוני כל תועלת.

לפיכך מבקש בא כוח העוררת לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

7.   סניגורו של המשיב מיקד טיעוניו בנושא הראיות וטען כי אין בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת האישומים הנוגעים לדקירת המתלוננים. הסניגור הפנה להודעות המתלוננים בהן טענו כי אינם יודעים מי דקר אותם. אשר לתמליל השיחה שנערכה בין המתלונן ויצמן ובין החוקר, הרי שמדובר בתמליל מקוטע שלא ניתן לדלות ממנו הרבה. הסניגור הפנה למזכר שכתב החוקר בנטל ביום 14.8.08 בו ציין כי המתלונן אמר לו מספר פעמים בשיחה המוקלטת שהמשיב הוא שדקר אותו, וטען כי הדברים אינם מופיעים בתמליל השיחה המוקלטת. אשר למתלונן פבל, הרי שהוא לא אמר מיוזמתו כי המשיב הוא זה שדקר אותו והוא עשה כן רק לאחר שהחוקר ציין זאת בפניו. כאשר הוצגה לו תמונה של המשיב אמר כי הוא "חושב שזה היה זה" ולאחר מכן אמר "הוא דומה מאוד". הסניגור הוסיף וטען כי היה צריך לזהות את המשיב באמצעות מסדר זיהוי ולא להציג למתלונן תמונה של המשיב.  לפיכך טען הסניגור כי אין בידי העוררת ראיות לכאורה ולכן יש לדחות את הערר ולאשר את החלטת בית משפט קמא.

8.   אף כי חומר הראיות שבידי העוררת, אין בו כדי להצביע כבר עתה באופן ברור על הרשעת המשיב, די בו כדי לבסס פוטנציאל ראייתי להרשעה.

אכן, המתלוננים לא רצו להפליל את המשיב ובהודעותיהם סרבו לומר כי הוא האיש שדקר אותם וכל אחד מהם אף טען כי היה לבד בעת הדקירה ואיננו יודע שהשני נדקר. אליהו ויצמן  אמר בהודעה כי איננו מכיר את הדוקר, פניו של הדוקר כוסו בעת האירוע בחולצה, הוא איננו זוכר את לבושו של הדוקר והוא איננו מסוכסך עם איש ואיננו חושד באף אחד. פבל קורולוב טען אף הוא בהודעתו כי אינו יודע מי דקר אותו. גם הוא טען כי איננו מסוכסך עם איש. כאשר נשאל על ידי החוקר אם הוא מכיר אדם בשם אלי, השיב כי כל האנשים ששמם "אלי" שהוא מכיר, נמנים על חבריו ואם הכוונה לאלי שהוא מכיר, אז החוקר יכול לשאול אותו וגם הוא יאשר שהוא חבר שלו.  פבל אף הוסיף מיוזמתו ואמר כי איננו יודע אם התוקף היה יהודי או ערבי. גם בשיחות בין המתלוננים לחוקר, כשהם אינם יודעים כי הם מוקלטים, ניכר כי הם אינם רוצים להפליל את המשיב ולהעיד נגדו וכי הם מפחדים ממנו. במזכר מיום 14.8.08 שרשם החוקר אלי בן טל, מציין החוקר כי המתלונן אלי ויצמן אמר לו שהמשיב דקר אותו ושהוא פוחד ממנו ומסרב להעיד נגדו. בתמליל שיחה בין החוקר למתלונן פבל קורולוב שהוקלטה ללא ידיעתו, אמר המתלונן שהוא מכיר את המשיב מזה כשבועיים, שהם היו אמורים לעשות עסקה מסוימת והדבר לא צלח, שהוא אף נפגש איתו שבוע לפני האירוע. החוקר הראה למתלונן את תמונתו של המשיב והמתלונן ניסה להתחמק ולבסוף  אמר "אני חושב שזה היה זה", "כן, הוא דומה מאוד". בהמשך אמר שהוא "פוחד להתעסק בכל העניין הזה" ואמר שיש לפחד מאדם שדוקר אדם בלי סיבה. בהמשך אישר שכאשר הסתובב, ראה שהדוקר הוא המשיב. שאלה: "ואתה הסתובבת ראית שזה רוני? תשובה: אני, כן" (עמ' 5 לתמליל) "כשהסתובבתי ראיתי אותו" (עמ' 12).  לאורך כל התמליל ניכר בברור שהמתלונן מפוחד ואיננו שש לדבר על המשיב. כאשר נשאל אם הוא מפחד מהמשיב השיב: "תשמע, זה מפחיד, זה משהו לא פשוט. לא כל בן אדם דוקר אנשים בצורה כזאת". המתלונן אומר במפורש שהוא לא רוצה לומר את הדברים בעדות כי הוא חושש מנחת זרועו של המשיב וממה שהוא מסוגל לעשות לו.

כלומר, אין לשלול כי בשונה ממצב שבו עדים אינם יכולים לזהות את מבצע העבירה, כאן המתלוננים ראו לכאורה את המשיב דוקר אותם אך הם חוששים להעיד על כך.

בתמיכה לנוכחות המשיב במקום האירוע מצויה הודעה מאת אישה בשם אורית אליהו. מהודעתה במשטרה עולה כי היא ראתה את המשיב ואת המתלוננים לפני האירוע. היא החלה ללכת לכיוון ביתה ואז שמעה צעקות של גברים. המשטרה הגיעה למקום והשוטר סיפר לה שאלי ופבל נדקרו. לשאלה האם ראתה את הדוקר, השיבה העדה בשלילה. העדה אישרה שהיא מכירה את המשיב אך סרבה לומר אם התקשרה אליו באותו ערב בציינה שהיא מפחדת מכולם.

המשיב הכחיש בהודעתו במשטרה כל קשר לאירוע אך הודה כי פגש את אורית באותו ערב. לדבריו אורית "שותה כדורים פסיכיאטרים" ו"היא לא בסדר".

כאמור, חומר הראיות איננו מושלם אך יש בו פוטנציאל ראייתי להרשעה שדי בו כדי לבסס החלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. מן הראוי להדגיש, כי השלב הנוכחי הינו שלב ביניים בו מוכרעת שאלת המעצר עד תום ההליכים. הבחינה בהליך ביניים זה, היא של חומר ראייתי גולמי שטרם עבר את העיבוד של ההליך הפלילי. מידת ההוכחה הנדרשת בו איננה זו הנדרשת להרשעת נאשם בהליך העיקרי.